אלעזר סלע – טיולים או ילדים

אלעזר סלע ראה בפייסבוק פוסט מרגש ומעניין בו זמנית.. על מישהי שרוצה לטייל אך גם רוצה ילדים ומשפחה. מה דעתכם?

אלעזר סלע - טיפים ליזמים צעירים
אלעזר סלע – טיפים ליזמים צעירים

יש דבר אחד שמטריד אותי יותר מכל בעולם הנוודות..
אני באמצע שנות ה20 לחיי, וכמו שבגרתי וגדלתי ככה הלחצים להתחיל ולהקים משפחה.
עכשיו העניין הוא שאין לי בעיה לאטום את האוזניים ולהמשיך בדרך שלי.. הנקודה היא שגם אני קצת מוטרדת מזה.
מצד אחד יש עוד כל כך הרבה מקומות מדהימים בעולם שלא ראיתי, והרצון הזה לחזור לחיי הנוודות הדינמים והמאתגרים זורם בגופי בכל רגע ביום, ממש כמו התמכרות..
מצד שני, אני גם רוצה להיות אמא צעירה, אני רוצה לגדל ילדים עם חברות טובות, ולהיות כאן בארץ במקום אחד. טיולים עם תינוק נראה לי כמו סיוט, בתור אחת שסובלת מלחץ באוזניים אני לא אהיה מסוגלת לקחת תינוק לטיסות ולגרום לו לעבור את הסבל הזה.
הייתי שמחה לשמוע מכם, נוודים/טרם נוודים/מתעניינים..
איך אתם רואים את העניין הזה? טיולים ומסעות למול הקמת משפחה?

שימו לב לתגובות שקרא אלעזר סלע:

מצד אחד את רוצה להיות בהרבה מקומות שונים עם חופש מוחלט.
מצד שני את רוצה להיות בארץ במקום אחד עם ילדים שזה מחוייבות מוחלטת גם למקום וגם לילדים.
שוב, אני לא בא לבאס, אבל… אפשר להיות רק במקום אחד בו זמנית, ולבחור. אמא צעירה + לראות את העולם בגיל צעיר בדרך כלל לא בא ביחד אם לא לוקחים את הילד לטיול. שוב, לא בקטע של לבאס, רק להכניס לפרופורציות. זה פשוט לא יכול לקרות.
החיים הם פשרה, הכל עניין של סדרי עדיפויות. וגם עניין של תפיסה. מה זה אמא צעירה? בת 22? או בת 32? לא בא לך לטוס, אבל לא תקחי את הילד לטיול חוצה יבשת ברכב במקום בטיסה? או לשיט ארוך? לכל בעיה לוגיסטית יש פיתרון, אבל עדיין אין פיתרון להיות ב2 מקומות בו זמנית. פה צריך רק להפעיל שיקול דעת ולהחליט מה סדר העדיפויות.
יש הרבה אלטרנטיבות, במיוחד באורח חיים אלטרנטיבי. לצערי אין עצה קונקרטית. תמיד אפשר לתהות “מה היה קורה אם”, במקום זה פשוט צריך לקבל את החיים כאוסף של כל ההחלטות שקיבלנו ולא לתהות מה היה קורה ביקום מקביל שבו בחרנו אחרת.
לא משנה מה תבחרי, הבחירה היא שלך ומה שהיה עלול לקרות אם… פשוט לא רלוונטי כי הוא לא חלק ממציאות קיימת אלא רק בדמיון. מה לחוץ לך להיות אמא צעירה ?
בתור אחת שגידלה ילדים מגיל 18 אני אומרת לך בלב שלם זה חיים עם תחושת פיספוס על איך פיספסתי את הרווקות שלי איך פיספסתי את כל החלומות שלי ועוד קיבלתי אחלה מתנות בדמות 3 בנים על הספקטרום האוטיסטי אני מטורפת על הבנים שלי אני מי שאני בזכותם היום אבל אם

אלעזר סלע - ניהול נכון
אלעזר סלע – ניהול נכון

הייתה לי אפשרות לבחור מחדש הייתי ניגשת לכל העניין הזה של משפחה בשלב קצת יותר מאוחר כשאני יותר מוכנה!
ואולי לא הייתי מתגרשת בגיל צעיר
הכי קרוב שלי לנוודות היה פרוייקט שעשיתי בשוויץ במשך חודשיים וזה רק פתח לי תאבון לעוד..
ועם ילדים זה פשוט לא אפשרי
תני לעצמך תקופת זמן מוגדר ללכת לנווד ולטייל תחזרי מסופקת ואז תתפני לבנות בית וילדים בהצלחה התשובה מורכבת.
כן. ילדים זה קשה. במיוחד בהתחלה.
ומצד שני נסענו עם הילדים מגיל שלושה חודשים והיה נפלא. זו נסיעה מסוג אחר לגמרי, אבל תמיד נהנינו. לא כל הילדים סובלים בטיסות ואם סובלים זה נרגע עם יניקה או מציצת מוצץ.
ואז הילדים גדלים ופתאום כשאני טסה לבד אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים:
איך האמצעי היה מת על מסלולי האופניים כאן… ואיך הקטנה היתה נהנית משוק חג המולד.
וגם נוסעים איתם. ו-ז-ו כבר חוויה משודרגת במינה. אנחנו נהנים יחד ונהנים מהם ותחושת ה”ביחד” הזו בטיול בחו”ל היא אחרת. כי אין חברים/בני זוג וכמעט ואין מסכים.
לסיכום, אם את רוצה ילדים אין שום סיבה שלא תמשיכי לטייל בעולם. בטח כשהם עוד לא בחטיבה או בתיכון.
מסתכלת לאחור (עם כל הקשיים ורגעי המשבר) ורק מצטערת שלא נסענו יותר . אני בסוף שנות ה30 לחיי. קחי את הזמן, כל דבר בזמנו. הייתי במערכות יחסים מדהימות וגם בגרועות , למדתי מהן המון על סבלנות ועל דיוק. היום לא ממהרת לשום מקום , דווקא כשהשעון הביולוגי שלי לחוץ (אז מה?), ודווקא כעת בקצב האיטי שלי מתקדמת יותר מהר למעלה, תכל׳ס.
כמו כן, לגבי ילדים ובכלל – שום דבר לא לנצח. ויש מלא בלוגים על משפחות נוודים היי, בלת”ק. אני אל-הורית מוצהרת (חופרת על זה בכל הזדמנות שרק יכולה), בת 31.5, מתעניינת מאוד בנוודות ורואה את זה לגמרי קורה אצלי. אבל ויש אבל – אני חריגה במיוחד, ולא ממש רואה צורך בזוגיות קבועה ויציבה, שלא לדבר על משפחה. (יש כאלו שרוצים זוגיות ללא משפחה, שצריכים את הקרקע וכו’). מניסיון העבר וההווה, סגנון החיים “הרגיל” מכבה אותי, ועכשיו עובדת קשה ע”מ שעוד שנה וחצי שנתיים אוכל לצאת לנוודות. חודשיים בחיי, שבהם לא היה לי בית משלי, היו אולי רק בת”א, אבל הרגשתי משהו אחר, הרפתקאות, משהו שקסם לי. לגבי הדעה של המשפחה – בגדול, הם בסדר עם האל-הורות שלי (אולי איפשהו חושבים שזה ישתנה, אנערף, אבל מעריכים לגמרי את החשיבה העצמאית שלי שלא הולכת עם הזרם). על הנוודות יש עוד מה לדבר, הם לא יאהבו את הרעיון כשזה יגיע, אבל לא תהיה להם ברירה אלא להשלים עם זה, כי זה החלום שלי.
אני לא יכולה לשקף לך את עצמך, אבל שיקפתי לך את עצמי, ואני בקצה אחד של המתרס. לפי מה שאת מספרת נשמע שאת איפשהו באמצע, כך שתצטרכי לחשוב עם עצמך, איזה ויתור לעשות. אלא אם יתאים לך תקופה קצרה בנוודות, ואז לחזור לחיים “רגילים”. עכשיו הולכת לקרוא את שאר התגובות. כל הקונספט של ילדים נשמע לי רחוק ממש. תהני מהכאן ועכשיו. תראי איזו זכות זו לנווד. תספגי כל רגע. תהני ממך. ילדים זה משהו שאנחנו באמת רוצות או חונכנו שנהיה אימהות? זה כמו כל בחירה בחיים. ילדים גם אפשר לדחות. בישראל יש לחץ לא ברור להתמסד בגיל צעיר. בעיני כמה שיותר ליהנות, לטייל ולחוות חוויות כי יהיו לך את החיים שלפני הילדים והחיים שאחרי הילדים. שתי צורות חיים שונות בתכלית. רק להגיד בהקשר ללחץ באוזניים, שהנקה בהמראה ובנחיתה הופכת את החוויה הזו להרבה יותר נעימה לתינוקות.
טיסה עם תינוק יונק זה ממש פשוט ועובר ממש בקלות.
אם הצלחת לחזק את רצפת האגן לאחר הלידה, אז מנשא טוב פותר בעיות התניידות.
וסה”כ זה לא אתגר גדול יותר באופן משמעותי מלגדל תינוק באופן ‘סטנדרטי’.

זה ככה לחלק הטכני.
אבל נשמע שיש יותר מזה שעל ליבך…

רק רוצה לומר שטיולים ונסיעות עם תינוקות (וילדים) יכול להיות תענוג.. הם גדלים להיות כיפיים בצורה בלתי רגילה, מסתגלים בקלות לשינויים ואוהבים הרפתקאות 🙂 בסוף הם המשך שלנו 🤷‍♀️ אני בטוחה שכשתהיי מוכנה להביא ילד את תרגישי את זה. אולי זה עכשיו ואולי בעוד 10 שנים, אבל תזכירי לעצמך שברגע שבאמת תרצי את זה אל תתני למחשבות שאת הורסת לעצמך את החיים לעצור אותך.
ואם את לא מוכנה אל תתני למחשבות של לידה בגיל מאוחר להפחיד אותך.
להיות נוודית דיגיטלית בהגדרה זה לא בהכרח לטייל *כל* הזמן, זה אומר שיש לך את האפשרות לטייל מתי שתרצי, ואני מבינה שכבר הגעת למצב הזה. אז עם ילדים בטוח שתטיילי קצת פחות בהתחלה, אבל זה לא אומר שאת פתאום כבולה למקום אחד כמו לא-נוודים.

אלעזר סלע
אלעזר סלע

ילדים זאת עבודה במשרה מלאה בלי סוף. מעט מאד מסוגלים לנהל שגרת טיולים וגם אז צריך למצוא עוד מלא קומבינות למסגרות וחינוך ומגורים. שלא לדבר על בן זוג שחייב ב 200% להיות באותו ראש. חופשות פה ושם זה סיפור אחר (לכותב אין ילדים אבל חווה את סבלם של אחרים)

אכן.
רק מי שיש לו ילדים וחווה גם חיי נוודות.. יכול להבין שזה ממש לא פשוט על גבול הבלתי אפשרי.
ילדים זו אחריות מטורפת ובשום פרמטר לא ניתן להשוות את זה לכשאתה נווד ואחראי אך ורק לעצמך ולא דופק חשבון לאף אחד מלבד עצמך לזה שיש לך משפחה, שלא לדבר על העבודה סביב השעון כשיש ילד.
לטייל עם ילדים זה גם יקר אם חושבים על זה וצריך להתאים את הטיול גם עבורם.
אבל תמיד יש יוצאים מהכלל… שמסתדרים עם כל מצב אבל הם חייבים לדעתי להיות יותר אגואיסטים ופחות חרדתיים..

את יכולה לעשות כמעט את כל אירופה בקארוון או וואן ללא טיסות ולטייל עם תינוק לדעתי זו חוויה מדהימה. יש לי זוג חברים נוודים שעושים זאת עם תינוקת. אולי גם כדאי לך לעקוב (:
הוא עובד מהמחשב והיא אמא במשרה מלאה

לא כולן יכולות להביא ילדים בגיל 40, ואין לדעת אם את כזו. מבחינה פרקטית, את יכולה להקפיא ביציות עכשיו כדי לשמור לך את האופציה ולהגדיל את הסיכוי שתהרי גם בגיל מאוחר יותר.
לגבי ההחלטה מה לעשות, מן הסתם רק את יודעת מה יותר חשוב לך כרגע. הגשמה עצמית זה עניין מאוד יחסי, בשבילי זה היה להביא חיים לעולם, מאשר קריירה או עוד טיול, בשביל מישהו אחר זה לראות את העולם. ויש כאלה שגם מצליחים לשלב באורח פלא. שיהיה בהצלחה במה שתחליטי..

מה שאני יכולה להגיד לך
זה שהידיעה קיימת בך
בן זוג נכון יגיע אליך כשתיהי מוכנה
משפחה תפרח ותתקיים בחייך כשתיהי מוכנה ותבחרי בכך במלוא עוצמתך
ובן זוג מתאים יגיע לתדר אותו את משדרת – אם תשדרי מסר חד וברור הוא יגיע ויתאים בדיוק למסע שלך
תודה רבה❤️🙏🏽

אפשר לגמרי להיות נוודים דיגיטלית עם ילדים! ממש לא מסכימה עם התפיסה שזה או או.
אנחנו עושים את זה כבר מעל שנה, עם 3 ילדים. מהרבה בחינות דווקא יותר פשוט לגדל ככה ילדים מאשר בשיגרה וחיי העומס בארץ
אין צורך להיות מוטרדים בשנות העשרים של החיים.
אין נוסחה לחיים ולא לחיים של נוודות.
אני יצאתי לטיול של אחרי צבא לכמה חודשים וחזרתי לארץ אחרי שנתיים וגם זה היה קשה אז נסעתי ללונדון ל3 שנים ללמוד צילום ונשארתי שם 20 שנה.
יש לי 2 בנות שתמיד הקפדתי לטייל איתן גם בארץ וגם בחול ומהר מאוד למדתי כמה כייף לטייל עם ילדים וכמה היקום עוזר לך כשאתה מוציא אותם ופותח בפניהם עולם.
הם גדלים עשירים.
לפני 12 שנה חזרתי לארץ היום הן בנות 16 ו 18.
בעוד 3 שנים הן כבר יהיו עצמאיות ולכן אני מכין את עצמי לחזור לימי הנוודות שלי במשרה מלאה.
ע”פ ממצאיו של אלעזר סלע הכנסות פסיביות ודרכים להתפרנס מהלפטופ והנוודות.
כרגע אני בן 53 וכותב לך את כל הסיפור הארוך הזה בשביל להגיד לך שתמיד תחפשי איך כן ולא איך לא, לא יהיה לחץ באוזניים כי אחבק את הילד שלי והוא ימצוץ סוכריה וכו׳ וכו׳.
אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק.
תחי את היום והרגע בלי להיות מוטרדת.
אני למדתי שילדים חווים דרך מה שאנחנו מקרינים להם.
צריך תמיד להיות קשובים להם ולא לתת לפחדים והספקות שלנו לעבור דרכם.
בכל סיטואציה התמודדנו, הקשבתי.
לפעמים חיבוק הספיק להפיג געגוע ולפעמים לקח יותר.
הבת שלי הצעירה יותר בטח תנדוד והגדולה רחוקה שנות אור מיזה וזה גם טוב.
בעיני אין כמו לטייל עם ילדים זה גורם להבין שצריך להיות אנשים טובים בעולם ומפתח אצלם את כל הנושא של אחריות הדדית של כולנו לכולנו.
אם יחידנית, 2 בנים שהבאתי לעולם לבד בגיל 37/39, היום בני 6 ו 8.
פעם שניה בהודו (10 +5 חודשים), עד כה ראו הרבה מקומות נוספים בעולם ..

אלעזר סלע – טיולים או ילדים
דרג אותי!