אלעזר סלע: 2 קבוצות אסטרטגיות בשוק התרופות

אלעזר סלע - טיפים

אלעזר סלע מציג בפוסט זה את הדוגמא לחלוקה ל-2 קבוצות אסטרטגיות בשוק התרופות: 1. תרופות מקור-מדובר בהשקעות ניכרות ברמה של השקעות כבדות לתרופות אתיות מתקבלת קבוצת “פרופיירטי גרופ” בלשון הקניין (זו הקבוצה החדשנית: מרק, פייזר, אלי-לילי וכד). 2. תרופות גנריות (חקייניות)-השנייה (הגנרית, החקיינית), זו תפיסת עולם שונה, פירמות שמייצרות גרסאות חקייניות של תרופות שפעם היו מוגנות באמצעות פטנטים. מדובר בהשקעות מסוג אחר וחדשנות מסוג אחר, לא במוצר מהפכני אלא חדשנות פרוסס אינוביישן. מאמצי חדשנות ויזמות באות לידי ביטוי בהתייעלות תפעולית בקבוצה הגנרית היא קריטית. לכן רואים כל הזמן מיזוגים ורכישות בענף הגנרי. היות שמדובר במוצרים לא מבודלים גם המחירים שנגבים הם הרבה יותר נמוכים. באסט’ מנהיגות בעלות בהתייעלות בתהליכים התפעוליים. לדוגמא חברת טבע. נשאלת שאלה איך התחרות באה לידי ביטוי בתוך הקבוצה החדשנית (אתית) האם יש מלחמת מחירים? לא נתקלים במלחמת מחירים, התחרות היא מי שמצליח במרוץ לאישור הFDA הוא הזוכה (זוכה לאפקט הראשוניות First Mover Advantaged.

אלעזר סלע כאן עבורכם!
אלעזר סלע כאן עבורכם!

(שחקנים אלו נמנעים ממלחמת מחירים ופועלים לשמר את הבידול ברמת המחירים הגבוהה אחרת יכרתו את הענף. מי הלקוחות של ענף התרופות? חברות ביטוח ששולטות בחלק מבתי חולים, ממשלות, לקוחות גדולים) איך אפשר לדרוש מחירים גבוהים? הבלעדיות החדשנות. הבידול בתוך קבוצה זו בא לידי ביטוי בגביית הפרמיה במחיר הגבוה של המוצר. הקבוצה, כיום ענף התרופות והביוטכנולוגיה עובר זעזועים וכל הקלפים נטרפים מחדש. הכוונה לכך שחלק ניכר מהשחקנים שמסורתית היו חדשניים קיבלו החלטה להיכנס לקבוצה החקיינית וגם ההיפך. ולכן היום יש לא מעט תאגידים שניתן לקרוא להם מעין יצורי כלאיים הפועלים גם כאן וגם שם וזה גורם לבלבול גדול כי הגבולות מטשטשים. כניסתו של השחקן החקייני לעולם החדשנות נתפסת בשוק כברכה כלומר מפרגנים ומריעים לו, הכניסה של השחקן החדשן לעולם החקיינות גוררת ביקורת קשה וגורמת לצניחה בביצועיו (נתפס בשוק כהתדרדרות, הענשת שער המניה).

ע”פ אלעזר סלע מדובר בדוגמא למעבר מחקיינות לחדשנות: חברת טבע רכשו קניין רוחני ממכון ויצמן ליטשו אותו וכך יצא לאור התרופה “קופקסון” (תרופה אתית ראשונה שאחראית על 25% מכלל הכנסותיה)-זו דוגמא לחדשנות כיזמות פנים ארגונית. דוגמא הפוכה: המאמר שמספר על נובארטיס החדשנית שהחליטה להיכנס בכל הכוח לתחום הגנרי ורכשה 2 פירמות גנריות תמורת כ-7 מיליארד דולר. שאלו את המנכל על הרציונל לרכישות. כלומר מעבר קבוצה על בסיס רכישות. המנכל אמר יש מוצרים שעומדים לפני פקיעת תוקף פטנטים. נוכל לייצר תרופות גנריות לתרופות החדשניות שלנו. המהלך גרם להענשת החברה ע”י אנליסטים, המניה נפגעה מאוד. לכן מקובל לשפוט את המהלכים לאחר תקופה של שנתיים ויותר. אומדנים אחרים כדי לראות אם המהלך הצליח על פי ידיעה תקשורתית זו כבר כניסה לפרשנות איסוף קטעי מידע להרכבת הפאזל. ידיעה של נוברטיס על פעילות שלא קשורה, על חטיבה בתחום מוצרי מזון לתינוקות, הסתבר שחטיבה זו תרמה גם לצד ההכנסות ומה עשו בנוברטיס, לקחו חטיבה זו ומכרו אותה וכאן נשאלת השאלה ממה נבעה הדחיפות למכור חטיבת זו? סימן שהיו זקוקים נואשות למזומן. יתכן שתחום הגנריקה הפך לבור ללא תחתית וכדי להתמיד בו היה צורך להמשיך להשקיע בו אפילו על חשבון מכירת החטיבה הרווחית מאוד שלהם.

אלעזר סלע: 2 קבוצות אסטרטגיות בשוק התרופות
5 (100%) 2 votes

אלעזר סלע – הודו

אלעזר סלע השקעת נדלן

אלעזר סלע שוטט בפייסבוק וראה פוסט מעניין של מטיילת ישראלית שרוצה לעבוד להודו לטייל ומפחדת.

עד כמה החשש שלי להסתובב לבד בהודו מבוסס מציאות?
אני מדברת גם על מחלות, עוני ובעיקר הטרדות. נ.ב-זול כמו תאילנד או יותר?

אלעזר סלע נדהם מהתגובות שהיא קיבלה בפוסט:

אני בהודו, רק שבוע בינתיים ורק בבנגלור, עיר גדולה בדרום הסתובבתי כמה פעמים לבד והרגשתי בטוחה. יש קבצנים ולכלוך ברחוב אבל חוץ מהעובדה שכל הזמן עוקפים אותי בתורים – מרגישה בנוח.

הרבה הרבה יותר זול מתאילנד.
אני הכי אהבתי להתנווד בהודו, אבל טיילתי עם בן זוגי, כל שלגבי החשש מהטרדות לא יכולה לייעץ.
היא מדהימה בעיקרון ומעוני ומחלות לדעתי אפשר יחסית להימנע כל עוד מטיילים באזורים תואמים

אני מאוהבת בהודו וזה המקום הכי מרגש שהייתי בו, אבל לא הייתי טסה לטייל שם לבד. לא נעים להסתובב שם ברחובות לבד.

כשאנשים כותבים הודו הם בדרך כלל מדברים על 5-50 מקומות מתויירים שהם ביקרו בהם. אחרי שביקרתי ביותר מחצי מהמדינות בהודו אני יכול לנסות, בקושי, להגיד כמה דהרים שאולי נכונים:
א-לא הייתי מסתובב לבד ברחוב בתור אישה החל מהשקיעה ועד לזריחה
ב- הייתי נשאר במקומות בשביל החומוס ונוהג להסתובב בקרבת ישראלים
ג- לוקח טיסות או רכבות ביזנס קלאס במקום רכבות רגילות/אוטובוסים

בקיצור כל הדברים האלה זה למעשה: להמנע מאינטרקציה עם אנשים מקומיים ברגעים שאף אחד לא רואה (אוטובוס/לילה/מקומות לא מתויירים/וכו)

להישאר באיזורים המתויירים ופחות הסתובביות בלילה לבד לא אמורה להיות בעיה.
אל תסתובבי לבד אחרי רדת החשיכה, אל תכנסי למקומות שאין בהם נשים בכלל ולא ממליצה לעלות על אוטובוסים מקומיים שאין עליהם אף אישה. כמו כן, זה אמנם תלוי איפה את נמצאת, אבל הודו היא מדינה מאד דתית ועל כן רצוי להתלבש בהתאם.
ולגבי מחלות – חיסונים כמובן! תתייעצי עם רופא/ת מטיילים, זה מאד חשוב.
עכשיו בהודו כבר כמה חודשים. לבד. לא בפעם הראשונה, גם לא השניה.
זו לא ישראל, ואני לא יכולה להשוות לתאילנד, כי לא הייתי שם כבר 20 שנה.
התרבות היא אחרת, וצריך להתאים לבוש ולזהות מה עומד מאחורי סקרנות של מקומיים. לפעמים זו סתם סקרנות ולפעמים זה לא תמים בכלל.
יש אזורים, כמו החופים של גואה, שהם מתירניים יותר ולבוש חשוף הוא לגמרי בשגרה. יש

אלעזר סלע בשטח
אלעזר סלע בשטח

הרבה ערים ומקומות קדושים שמומלץ להתלבש צנוע (אני לובשת טייטס וטוניקה מקומית מעל).
במעברים בין ערים, עדיף למצוא מישהי/ו להצטרף אליה רק לנסיעה. אם לא מוצאת, אז משלמת קצת יותר על מחלקה ממוזגת ברכבת או אוטובוס תיירים.
יש מקומות שלא הייתי מסתובבת לבד אחרי 21:00, אבל זה ממש תלוי כמה מתוייר המקום.
לגבי מחלות, יש חיסונים מומלצים. אם את חוששת מענייני אוכל – העצה שלי היא לאכול במקומות שאת רואה שיושבים בהם הרבה מקומיים ויש תחלופה. אני טבעונית, אז נמנעת מבשר/דגים/ביצים/חלב – נראה לי שאלו עלולים להיות בעייתיים *לפעמים*. ירקות ופירות – עדיף עם קליפה קשה.
עוני קיים. מראות לא סטנדרטיים לעניים מערביות, אבל גורמים לי להיכנס לפרופורציות בחיים. פחות רואים את זה בגואה.
—-
לא שאלת לגבי אינטרנט, המצב פה לא מזהיר וזה תלוי אם את צריכה מהירות.
בגואה לא מצאתי אינטרנט טוב – גם לא הדאטה בסים המקומי. פשוט אין קליטה טובה. ערים גדולות הן יותר סבירות. בוורנאסי ורישיקש , בהן אני מסתובבת בחודשיים האחרונים, מצאתי ווייפיי יציב יחסית, אבל איטי. יש קליטה מעולה בסים המקומי ומשלמת 150₹ (בערך 2 דולר) לחודש על 1.5 גיגה *ליום*.
לנחיתה קלה הייתי ממליצה על גואה או רישיקש. בקיץ גם דראמסאלה.
מחירים תלויי עונה. באופן כללי, דרום קצת יקר יותר מהצפון.
מוזמנת לשאול שאלות יותר ספציפיות אם בא לך.
אני בהודו עם 2 ילדים כבר תקופה שניה.
מנסה להתאים לצרכינו ולמקום…
חיים מצויין, כשמכירים יש מקומות נהדרים (עם אחלה אינטרנט) ובטוחים.

זול משמעותית מתאילנד

אגב, בגואה שכרנו דירה על הים והתקנו ווי פיי. לא זול יחסית להודו אבל סיפק לנו אחלה אינטרנט (פגישות עם לקוחות ברימוט + השתלטות על מחשבים) לא יודע מנסיון לגבי החשש מהטרדות כי אני לא אישה אבל – פגשתי הרבה נשים שמטיילות לבד בהודו והיה להן מדהים. יש להדגיש אבל שהן השתדלו לא לטייל לבד או לעבור בין מקומות לבד. זה תלוי גם באיזה אזור את וכמה הוא מתוייר. ככל שאזור פחוץת מתוייר – ככה פחות עדיף להסתובב לבד.

לגבי הזול – את לא מבינה כמה זול שם. כמה שזול ישראל לעומת תאילנד – ככה זול תאילנד לעומת הודו.

באופן כללי, מכל המדינות שהייתי בהן – הודו היא המדינה שהשאירה לי את החותם הכי רחב בלב. אני ממש מאוהב בה ורואה בה בית. אל תחשבי פעמיים – פשוט טוסי לשם.

אלעזר סלע – הודו
דרג אותי!

אלעזר סלע על המיזמים העסקיים בעולם המודרני

אלעזר סלע

ע”פ אלעזר סלע מאפיינים-המושג Organizational Ambidexterity מתייחס ליכולת הארגון להתנהל בצורה יעילה כך שגם יתרכז בניהול היומיומי שלו, אך באופן זמני, יחפש אחר פיתוחים טכנו ואחרים אפשריים העשויים להוות הזדמנות לצמיחה והגדלת רווחי הארגון. באופן זה, החברה לא תקפא על שמריה ותמשיך להתקדם ולהתפתח יחד עם התפ’ סביבתה, מתחריה, השוק וכד’. להמשיך לקרוא אלעזר סלע על המיזמים העסקיים בעולם המודרני

אלעזר סלע על המיזמים העסקיים בעולם המודרני
דרג אותי!

אלעזר סלע – דיגיטליות בעולם המודרני

אלעזר סלע - זרם תעסוקתי

אלעזר סלע חיטט ומצא בפייסבוק לצורך מחקר פרטי על המעבר מהעולם הפיסי לעולם הנוודי בשנת 2018-2019

האם יש כאן אנשים ששמים יותר דגש על הדיגיטליות ופחות על הנוודות? כלומר האם יש כאלה שהם מנצלים את היתרונות בלעבוד בצורה דיגיטלית ולאו דווקא עוברים ממקום למקום בתדירות גבוהה?
אני למשל מרגיש מאוד נוח במערב אוקראינה וחושב להפוך את עיר הולדתי לבוב לבסיס השני שלי אחרי ישראל. כן מעונין לטייל מידי פעם אך פחות לנדוד. האם אני לבד?

אלעזר סלע - עולם מושלם כיזם מוצלח
אלעזר סלע – עולם מושלם כיזם מוצלח

להלן התשובות שקרא מר אלעזר סלע בפייסבוק:

  • אני איתך. מקים בסיסים מסביב לעולם במקום להתרוצץ בהוסטלים שורצי פשפשים.
  • איזה הגזמה… בוא נגיד שרובנו ממש לא נמצאים בהוסטלים שורצי פשפשים רוב הזמן. אתה מבלבל נוודים דיגיטליים עם מוצ’לרים.
  • אני מתבסס בשנה וחצי האחרונות בצ’אנג מאי, לפני זה הבסיס שלי היה שנה וחצי בקמבודיה. מטייל כמה שמתאפשר וחוזר הביתה בסוף כל טיול.
  • מתזמן את הטיולים על התאריכים של הויזה. כל 2-3 חודשים יוצא למקום אחר ובינתיים אין בעיות. השנה הייתי בקמבודיה, נפאל, ישראל ומיאנמר. שנה שעברה בלאוס, הונג קונג, קמבודיה, הולנד וישראל. אסיה מקום גדול והטיסות זולות. שקלתי להוציא גם ויזה ארוכה אבל בינתיים נוח לי עם הטיולים ואני גם מטייל הרבה בתוך תאילנד אז מסתדר לי בלי בעיה.
  • אני במיאמי, מנצל את חיי הדיגיטל לנהל אורך חיים שבו אני שולט בלוח הזמנים שלי, במתי אצא לחופשות ולכמה זמן. בין היתר נהנה מהעובדה שאני יכול לעבור לגור איפה שארצה וחופשי לבחור את איכות החיים שמתאימה לי באותה תקופה. היופי בחיי הדיגיטל שאתה יכול לבחור לעצמך מה טוב לך, בין אם תחליט לנדוד בעולם ובין אם תתמקם על הר געש בהוואי (בהנחה שיש שם קליטה של וויפי).
  • אני פחות משנה נווד וגם מרגיש שחייב בסיס/ים ואגב אף פעם לא בהוסטלים, רק מלונות/דירות עם דירוג גבוה, זה לא יקר במזרח אירופה. בינתיים הולך לרכוש דירה קטנה בסופיה, בולגריה וכן רכב, אני שוקל גם לביב כבסיס נוסף, אחלה עיר.
  • אני נמצא בבוקרשט ונוסע לשבועיים בערך בכל פעם עם חזרה לפגישות למספר ימים. נעים לי שיש לי את האפשרות לנסוע הרבה ועדיין לחזור לפינה משלי כשבא לי לחזור למשהו מוכר.
  • אוהב את האנשים, האופי והתרבות הפיליפינית וקלות המחייה (בהנחה שמצאת מקום עם אינטרנט מהיר, ואתה לא צריך להתנייד בפקקים). יש לה את החסרונות, אבל בשנה וחצי האחרונות היא היתה טובה אליי. את העסק שלי הקמתי ב- 2 ידיים פה.
  • אני משוגע על המסעדה בסגנון ימי הביניים, שכחתי את השם, אבל אני זוכר חוויה מעולה ואוכל טוב

מעבירה אט אט את העסק לדיגיטל וסובב עולם 🙂

מטיילת המון בפרויקט תיירות ( ועובדת תוך כדי )

ובארץ מאז שאני ברשות עצמי ( גיל 18 ) גרתי כל כמה שנים במקום אחר בארץ כולל בית מטורף על הים

מרגישה נוח כמעט בכל מקום
אני חושבת שזה יותר הצורך לחיות חופשי אבל עם בסיס לנחות בו

בהחלט יש — קשה מאוד להקים עסק חדש מאפס ללא ניסיון עסקי, ולעבור ממקום למקום כל כמה שבועות.

המעברים האלו מצריכים משאבים אדירים של אנרגיה, זמן, ויצירתיות – לבנות את סיסטם החיים שלך במקום חדש ככה שיתמוך בפעילות העסקית.

למצוא כל פעם מחדש איפה לגור, איפה לעבוד, איפה תעשה את הכביסה שלך, איפה אתה קונה את האוכל שאתה רגיל אליו, איפה מתאמנים, לאן יוצאים.

ועוד לא דיברתי על הבדידות…

אנחנו יצורים חברתיים, ואחד מהדברים שהם הרבה פעמים underrated בצורה מפתיעה הם הצורך בבסיס תמיכה אנושי.

אנשים שאתה פוגש שוב ושוב פנים אל פנים, שאפשר לשתף אותם במה שקורה אצלך, לצאת לשתות משהו ולדעת שהם רואים בך יותר מאשר אפיזודה חולפת.

קשרים וירטואלים לא מספיקים, ולאורך זמן מתחילים להרגיש במחסור, וזה משפיע…

כשהעסק שלך מבוסס ויש לך סיסטם מסודר הרבה יותר קל לזוז ממקום למקום, אבל בתחילת הדרך כשעדיין בונים את האופרציה וצוברים ניסיון – זה אתגר אמיתי.

אחרי שנה וחצי של נדודים בקולומביה, מקסיקו ותאילנד מצאתי את עצמי בפיליפינים – עכשיו ממוקם במנילה כבר יותר משנה, בונה את העסק שלי בשקט, נהנה ממחיה זולה, ממסים עדיפים, מקשרים מתמשכים, מכיר את השפה, זה שקט נפשי שהוא מצרך קריטי בתחילת הדרך כשבונים עסק…

… ועדיין מתנייד פה, חוקר את המדינה (20$ טיסה למקום אחר כל פעם), או את המדינות באיזור (תאילנד, הונג קונג וכו’).

יש המון יתרונות ל- Home base במקום שאתה מרגיש בו בית, תוך כדי טיולים תכופים ככל שאתה רוצה במהלך השנה.

וכשנמאס?… עוברים למקום אחר.
אנחנו עדיין נוודים, החיים שלנו מתקפלים לתוך מוצ’ילה. לא סיפור גדול.

אלעזר סלע – דיגיטליות בעולם המודרני
דרג אותי!